תמר, אישה צעירה, בשנות ה-30 לחייה, הגיעה אלי כי לא היתה שבעת רצון מחייה.
ביקשתי ממנה שתפרט.
והיא הרחיבה:
אני רוצה להעריך את עצמי הרבה יותר,
אני רוצה להפסיק לזלזל בעצמי,
אני רוצה להפסיק לבזבז את הכסף שלי ולהיות יותר בשליטה על ההוצאות שלי,
אני רוצה להביא יותר שקט לחיים שלי
ואני רוצה לשנות את ההתייחסות לאמא שלי, שלא מפסיקה לבקר אותי.
התחלנו לעבוד על ההערכה העצמית והביטחון העצמי של תמר.
חווית החיים שלה היתה שבעוד שאבא שלה אוהב אותה ותומך בה, אמא שלה לא מפסיקה לבקר אותה. כך זה מילדות.
לרוב אנחנו מקבלים אהבה ותשומת לב מהורינו ומהסביבה שלנו כבר מינקות. אנחנו מפנימים את האהבה הזאת וכתוצאה ממנה אנחנו מתמלאים באהבה עצמית, שנותנת לנו ביטחון רב.
ומה אם לא? מה אנחנו עושים כשיש חסך, כשאנחנו לא מקבלים את כל מה שהתינוק האנושי משתוקק לו בכל מאודו?
מיץ' אלבום, בספרו ימי שלישי עם מורי, שאת התקציר שלו תוכלו לקרוא כאן, מסביר לנו ש"ללא אהבה, כולנו ציפורים עם כנפיים שבורות." ממש כך. קשה לנו להמריא עם כנפיים שבורות.
קשה מאד לפצות על חוסר באהבה בילדות. החסך גדול מאד. ולמרות זאת, זה אפשרי.
איך?
ע"י כך שנזכיר לעצמנו שוב ושוב, למרות תנאי הפתיחה הללו, שאנחנו מיוחדים כפי שאנחנו, שאין אף אחד בעולם שהוא כמונו, ושמגיע לנו את כל הטוב האפשרי. התזכורת התמידית הזאת תמלא אותנו בביטחון.
ויש גם דרכים נוספות, עמוקות יותר, להשתחרר ממה שמגביל אותנו ע"י התבוננות במחשבות, ברגשות ובתחושות בגוף, ולשחרר בהדרגה, צעד צעד, את הכאב. אין דרך לשחרר כאב בלי לגעת בו.
וזה מה שעשיתי עם תמר, צעד אחר צעד. נגענו שוב ושוב בכאב שלה, ולאט לאט היא השתחררה ממנו והתחילה להרגיש יותר טוב עם עצמה. הביטחון העצמי שלה עלה.
רוצים להעלות את הביטחון העצמי שלכם?
מזמין אתכם להוריד את המדריך: 15 דרכים לחזק את הביטחון העצמי.
Related Posts
