נילי, בתחילת שנות ה-40, יושבת מולי בחדר האימון, עיניה בוהות ברצפה. "אני כבר עשר שנים בעבודה הזו," היא אומרת בקול רפה. "אני טובה במה שאני עושה, אבל משהו בי כבה. אני רוצה לעשות שינוי, משהו משמעותי יותר, אבל הפחד משתק אותי."
אני מהנהן, מרגיש את המשקל של הפחד בדבריה. "ומה את באמת רוצה?" אני שואל.
"אני רוצה לקום בבוקר עם תחושת משמעות," היא אומרת, עיניה מתחילות להבריק. "לעבוד בעשייה שמרגשת אותי, שמשקפת את מי שאני באמת. אבל מה אם אכשל? מה אם אצא מהביטחון של מה שאני מכירה ואמצא את עצמי בלי כלום?"
אני לוקח נשימה עמוקה, ומביא ציטוט מהספר כוחו של הרגע הזה מאת אקהרט טול, שאת התקציר שלו ניתן לקרוא כאן:
"כשאתה נוכח באמת, הפחד נמס, כי הוא לא יכול להתקיים ברגע הנוכחי."
נילי נושמת עמוק, מרגישה את המילים. "אז אתה אומר שהפחד הוא לא האויב?"
"נכון," אני עונה. "לפעמים הפחד הוא הדרך שבה הנפש מאותתת לנו שאנחנו עומדים לצאת מאזור הנוחות. הוא לא סימן לעצור, אלא קריאה להקשיב ולהתחבר לעצמך באמת."
נילי מהנהנת, אך ניכר שהחששות עדיין נוכחים. עיניה עצומות. "אז אני צריכה ללמוד להיות עם הפחד במקום לברוח ממנו?"
"בדיוק," אני אומר. "לפני שאת מחפשת את השינוי החיצוני, בואי נתחיל בשינוי פנימי. נתחבר למי שאת באמת, למה שאת רוצה להיות - בלי למהר להחליט מה את צריכה לעשות."
"ומה אם אצליח להקשיב לקול הפנימי שלי?" נילי שואלת, מתבוננת בי במבט עמוק יות ר.
"אם תצליחי להקשיב," אני אומר, "תגלי שלא הפחד מנהל אותך, אלא הקול האמיתי שלך. הקול שרוצה לחיות מתוך הוויה, לא מתוך עשייה כפויה."
נילי פוקחת עיניים, ולראשונה מחייכת. "זה מרגיש אפשרי יותר עכשיו. אני לא צריכה להחליט על השינוי - אני רק צריכה ללמוד להקשיב לעצמי."
"וזה בדיוק מה שנעשה," אני מסכם. "נהיה עם הפחד, נקשיב לו, נגלה מה הוא רוצה לומר - ומשם, השינוי יגיע בטבעיות."
רוצה למצוא את הייעוד שלך?
מזמין אותך להוריד את המדריך: איך למצוא את היעוד שלנו.
