שי, בן 47, נכנס לחדר האימון ונראה מתוח. "אני רואה את כולם מסביבי מתקדמים, מצליחים, ואני... מרגיש שאני דורך במקום," הוא אומר ומסיט את מבטו הצידה.
"ומה זה אומר עליך?" אני שואל, נשען לאחור ומביט בו.
"שאני לא מספיק טוב," הוא לוחש, נשמע כמעט מתנצל.
"ואם היית רק מתבונן בתחושה הזו, בלי לנסות לשנות אותה? איך זה היה מרגיש?" אני מציע.
שי נושם עמוק, עוצם עיניים לרגע. "זה היה משחרר."
"אז בוא נשהה כאן לרגע," אני אומר. "מה אם במקום לרוץ ולהשוות את עצמך לאחרים, פשוט נהיה נוכחים ברגע הזה - בלי לשפוט?"
אני מצטט לשי מספרה של ביירון קייטי, "לאהוב את מה שיש", שאת התקציר שלו תוכלו לקרוא כאן: "כשאתה מתנגד למציאות, אתה סובל. כשאתה מקבל אותה, אתה חופשי."
שי מהנהן, המילים חודרות עמוק.
"מה עולה בך עכשיו?" אני שואל, מבקש ממנו לנשום עמוק.
"שאני לא באמת צריך לרוץ לשום מקום," הוא אומר, ועיניו מתמלאות דמעות. "אני יכול פשוט להיות."
"בדיוק," אני אומר, ונותן למילים לחלחל שוב. "ומה אם היית מסתכל על עצמך כעל אדם שלם בדיוק כפי שאתה? בלי לרדוף אחרי הישגים, בלי להשוות את עצמך?"
כאן אני מביא ציטוט נוסף, הפעם מהספר "הדרך הפשוטה" של מייקל סינגר: "חירות אמיתית היא היכולת להיות נוכח בכל רגע - בלי להיאבק, בלי לברו ח."
שי מחייך קלות.
"אז מה אתה רוצה ליצור עכשיו?" אני שואל.
"אני רוצה ללמוד להרגיש שלם עם מי שאני," שי אומר, לוקח נשימה עמוקה נוספת.
"וזה יהיה התהליך שלנו," אני אומר. "לא לעשות יותר, אלא להיות יותר - להיות נוכח, להיות קשוב, להיות שלם עם מי שאתה."
שי פוקח עיניים, והמבט שלו רגוע יותר. "תודה. זה מרגיש הרבה יותר נכון."
"וזה בדיוק העניין," אני מסכם. "הביטחון העצמי האמיתי לא נובע מעשייה, אלא מהוויה, בכאן ועכשיו. מלהרגיש שלם בדיוק ברגע הזה, בלי לרוץ לשום מקום. עכשיו רק נשאר לתרגל את זה."
רוצים להתקדם ולהצליח?
מזמין אתכם להוריד את המדריך: 15 דרכים לחזק את הביטחון העצמי.
