נטע, בת 41, נכנסת לחדר האימון ומרגישה קצת אבודה. "אני רואה את כולם מסביבי מתקדמים, מצליחים, ואני... מרגישה שאני נשארת במקום," היא אומרת ומסיטה את מבטה הצידה.
"ומה זה אומר עלייך?" אני שואל, נשען לאחור ומביט בה.
"שאני לא מספיק טובה," היא לוחשת, נשמעת כמעט מתנצלת.
"ואם היית רק מתבוננת בתחושה הזו, בלי לנסות לשנות אותה? איך זה היה מרגיש?" אני מציע.
נטע מהנהנת קלות, נושמת עמוק. "זה היה משחרר."
"אז בואי נשהה כאן לרגע," אני אומר. "מה אם במקום לרוץ ולהשוות את עצמך לאחרים, פשוט נהיה נוכחים ברגע הזה - בלי לשפוט?"
אני מצטט לנטע מספרו של אקהרט טולה, "כוחו של הרגע הזה", שאת התקציר שלו תוכלו לקרוא כאן: "השקט הוא טבעה האמיתי של ההוויה. כשאת מתמסרת לרגע, כל מה שנשאר הוא שלווה." נטע מקשיבה, ונדמה לי שהמילים החשובות הללו מחלחלות.
"מה עולה בך עכשיו?" אני שואל אותה, ומבקש ממנה לנשום עמוק..
"כשאני לא באמת צריכה לרוץ לשום מקום," היא אומרת, והדמעות מתחילות לזלוג. "אני יכולה פשוט להיות."
"בדיוק," אני אומר. "ומה אם היית מסתכלת על עצמך כעל אדם שלם בדיוק כפי שאת? בלי לרדוף אחרי הישגים, בלי להשוות את עצמך?"
כאן אני מביא ציטוט נוסף, הפעם מהספר "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיז, שאת התקציר שלו תוכלו לקרוא כאן: "עשה תמיד כמיטב יכולתך - לא פחות ולא יותר. לא תרגיש אשמה, לא תבקר את עצמך, ולא תתחרט על מה שעשית." נטע מחייכת קלות.
"אז מה את רוצה ליצור עכשיו?" אני שואל.
"אני רוצה ללמוד להרגיש שלמה עם מי שאני," נטע אומרת, לוקחת נשימה עמוקה נוספת.
"וזה יהיה התהליך שנעבור ביחד," אני אומר. "לא לעשות יותר, אלא להיות יותר - להיות נוכחת, להיות קשובה, להיות שלמה עם מי שאת."
נטע פוקחת עיניים, והמבט שלה רגוע יותר. "תודה. זה מרגיש הרבה יותר נכון."
"וזה בדיוק העניין," אני מסכם. "הביטחון העצמי האמיתי לא נובע מעשייה, אלא מפשוט להיות. מלהרגיש שלם בדיוק ברגע הזה, בלי לרוץ לשום מקום. עכשיו רק נשאר לתרגל את זה."
רוצים להעלות את הביטחון העצמי שלכם?
מזמין אתכם להוריד את המדריך: 15 דרכים לחזק את הביטחון העצמי.
