ענבל, חיפאית בת 43, הגיעה אלי וכבר בהתחלה אמרה לי: "אני בעומס בלתי נסבל, אני מרגישה שאני מאבדת את הקשר עם עצמי בתוך כל העומס הזה". ענבל הרגישה שהיא תמיד "נמצאת בשביל כולם", אך שכחה לעצור ולהקשיב לעצמה. וענבל לא לבד. אני פוגש אנשים רבים שמרגישים את הלחץ מכל הכיוונים - קריירה, משפחה, התחייבויות חברתיות.
כבר במפגש הראשון, שמתי לב שענבל מתקשה להבין מה היא באמת רוצה, ומה חשוב לה בחיים האישיים שלה. התחלנו בתהליך של מודעות עצמית - הבנת הצרכים הפנימיים שלה, זיהוי הדאגות והפחדים, והתמקדות ברגעים שבהם היא יכולה למצוא שקט. באמצעות תרגולים של נשימה מודעת, מדיטציה, והגדרת גבולות אישיים, ענבל התחילה להתחבר מחדש לעצמה.
העבודה שלנו כללה גם חקירת ערכים אישיים - מה באמת חשו ב לה, איך היא רוצה להרגיש בסוף היום, ומהם הדברים שהיא מוכנה לוותר עליהם כדי לשמור על השקט הפנימי שלה. כל מפגש היה הזדמנות להעמיק בתובנות, להבין דפוסים שמעכבים אותה, ולבנות כלים פרקטיים להתמודדות עם לחצים יומיומיים.
לאט לאט, ענבל התחילה להבחין בשינויים קטנים אך משמעותיים: היא למדה לעצור רגעים לפני שקיבלה החלטה, להקשיב לעצמה, ולהגיב מתוך מקום של שלווה ולא מתוך לחץ או אוטומט. היא התחילה לראות שהשקט הפנימי שלה אינו תלוי במה שקורה סביבה, אלא בגישה שלה כלפי עצמה וכלפי חייה.
כפי שנאמר ע"י אמרי ווטסון: "הדאגה לא מרוקנת את יום המחר מצער, אלא רק מרוקנת את ההווה מכוחות".
העבודה שלנו אפשרה לענבל לשחרר את הדאגות המיותרות, להיות נוכחת באמת ברגע, ולחיות חיים מלאים יותר. השקט הפנימי שלה לא היה בריחה מהמציאות, אלא חיבור אמיתי לעצמה ולעולם סביבה.
בסופו של התהליך, ענבל מצאה את היכולת לשלב את השקט הפנימי בכל תחומי חייה - בקריירה, במשפחה, ובמערכות היחסים האישיות שלה. היא למדה לנהל את האנרגיה שלה, להציב גבולות מבלי להרגיש אשמה, ולהיות נוכחת ברגעים החשובים באמת. השינוי לא היה מיידי, אך הוא היה משמעותי - השקט הפנימי הפך לחלק מהאופי שלה, והשפיע על כל תחום בחייה.
