תקיעות היא חוויה נפוצה. גברים ונשים רבים מרגישים תקועים בתוך עצמם. מבחוץ הם נראים מוצלחים ובטוחים בעצמם, אבל בפנים הם מרגישים מוגבלים - כאילו משהו מונע מהם להיות חופשיים באמת. משה, בן 47, היה בדיוק כזה. הוא שידר החוצה חוויה של חיים “מלאים”, אך תחושת החסימה והמגבלות הפנימיות תמיד הייתה שם.
במפגשים הראשונים שלנו, התחלנו לזהות יחד את ההרגלים, ההתניות והדפוסים שחוסמים אותו. לפעמים הם נראו קטנים וחסרי משמעות, כמו דפוסי תגובה אוטומטיים או פחד מכישלון, אך בפועל הם החזיקו אותו במקום שהוא לא רצה להיות בו. אמרתי לו: “מה שאתה עושה בצורה אוטומטית מגדיר את מי שאתה, עד שלא תשחרר את זה.”
התהליך כלל עבודה מודעת לזיהוי הרגלים והתניות - מה משה עושה מתוך חוסר מודעות ומה מגביל אותו. שאלות כמו: “מה תפחד לעשות אם אף אחד לא ישפוט אותך?” או “איזה דפוס חוזר מונע ממך להיות אתה באמת?” הפכו לשאלות שגרמו לו לעצור, לחשוב ולהבין.
לאט לאט משה התחיל לראות את הדפוסים שמחזיקים אותו במקום: פחדים שלא מובנים לו, אמונות מגבילות, תחושות אשמה. העבודה המשותפת שלנו אפשרה לו להפריד בין מה שהוא רוצה באמת לבין מה שהוא למד להאמין בו במשך השנים.
השלב הבא היה ליישם שינויים קטנים ומדודים - להתנסות בדרכים חדשות, להפסיק להישען על דפוסים ישנים וליצור הרגלים חדשים שמגבירים את החופש האישי שלו. עם כל צעד, הוא הרגיש יותר קל, יותר מודע, ויותר מסוגל להיות הוא עצמו בלי להיתקל שוב ושוב במחסומים פנימיים.
היום, משה לא רק חופשי יותר, אלא גם חי חיים שמרגישים לו אותנטיים. הוא מבין שהחופש אינו מצב חיצוני, אלא תוצאה של עבודה פנימית, זיהוי והפסקת ה תניות שמגבילות אותו. היכולת שלו לפעול מתוך מודעות ולבחור את דרכו בעצמו הפכה אותו לאדם שמרגיש טוב יותר, עם עצמו ועם אחרים.
